Volume III
Behar
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 108a, reference page 2 of 10.
- Current daf
- 108a
- Reference units
- 10
Daf 108a
Unpointed Text
108a.1 כדין קב"ה אשתכח בין צדיקייא, וכנסת ישראל משבחא ליה לקב"ה עד דאתי צפרא. כיון דאתי צפרא - אשתכחו משתעין ברזא חדא ואית לה נייחא בבעלה. הדא הוא דכתיב "על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו'"
108a.2 "עד הבקר" - דהא בצפרא דינין ושלהובין אשתככו, וכדין אתער אברהם בעלמא ונייחא הוא דכלא.
108a.3 תא חזי כיון דעאלו ישראל לארעא לא אשתכחו בה דינין תתאין, וכנסת ישראל הות בה בנייחא על כנפי דכרובים כמה דאתמר דכתיב "צדק ילין בה" (ישעיהו א, כא). כדין הוות לה נייחא מכלא! דהא ישראל לא ניימין עד דמקרבי קרבנא דבין הערבים ואסתליקו דינין, ועולה הוה אתוקד על מדבחא. וכדין הוה לה נייחא מכלא ולא אשתכח אלא אתתא בבעלה. הדא הוא דכתיב "כי תבואו וגו' ושבתה הארץ" - נייחא ודאי!
108a.4 "ושבתה הארץ שבת ליהוה" - "שבת ליהוה" ממש.
108a.5 תו פתח ר' אלעזר: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו'" (שמות כא, ב).
108a.6 בגין דכל בר ישראל דאתגזר דאית ביה רשימא קדישא - אית ליה נייחא בשמטה, דהא דיליה הוא ההוא שמטה לנייחא ביה! ודא אקרי 'שבת הארץ'. ודאי חירו אית בה! נייחא בה! כמה דשבת נייחא הוא דכלא - הכי נמי שמטה נייחא דכלא! נייחא הוא דרוחא וגופא!
108a.7 תא חזי ה' נייחא הוא דעלאי ותתאי! בגין כך 'ה' עלאה', 'ה' תתאה'. נייחא דעלאין, נייחא דתתאין. 'ה' עלאה' שבע שנים שבע פעמים. 'ה' תתאה' - שבע שנים בלחודייהו. דא שמטה ודא יובלא. וכד מסתכלין מלי כלא חד. בגין כך "ושבתה הארץ" - בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדי נייחא. ובגין כך "ובשביעית יצא לחפשי חנם".
108a.8 "חנם" - מהו "חנם"? דלא יהיב למאריה כלום. אלא דא רזא הכי אוליפנא - כתיב "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם" (במדבר יא, ה) - בלא ברכה - דלא הוה עלנא במצרים עול דלעילא. תא חזי עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא ועל דא פטורין מן המצות. מאי "עול מלכות שמים"? אלא כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מניה טב לעלמא, ואי לא קביל עליה ההוא עול לא עביד מדי - הכי נמי אצטריך ליה לבר נש לקבלא עליה עול בקדמיתא ולבתר דיפלח ביה בכל מה דאצטריך. ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא - לא ייכול למפלח! הדא הוא דכתיב "עבדו את יהוה ביראה" (תהלים ב, יא). מהו "ביראה"? כמה דאת אמר "ראשית חכמה יראת יהוה" (תהלים קיא, י), ודא "מלכות שמים". ובגין כך "עול מלכות שמים". ועל דא האי בקדמיתא הוא דכלא.
108a.9 מאן אוכח? תפלה של יד בקדמיתא! בגין דבהאי עייל לשאר קדושה. ואי האי לא אשתכח לגביה - לא שריא ביה קדושה לעילא. בגין כך "בזאת יבוא אהרן אל הקדש וגו'" (ויקרא טז, ג) כתיב. והאי עול לא שריא במאן דאיהו כפית באחרא. ועל דא עבדין פטורין מעול מלכות שמים. ואי מהאי עול פטורין - מכל שאר פטורין! דהא שאר לא שריא עליה דבר נש עד דאשתכח גביה האי עול. ובגין כך הוו אכלי ישראל במצרים חנם.
108a.10 אוף הכא "יצא לחפשי חנם" - דהא עבדא הוה! וכל מה דעביד - חנם הוא! בלא עול מלכות שמים! ואע"ג דחנם הוו עובדוהי - "יצא לחפשי" ויהא ליה נייחא. לבתר דאיהו בחירו ואשתכח ביה נייחא - יהבין עליה 'עול' מההוא אתר דאפיק ליה לחירו.
108a.11 ואי בר נש יסרב למיפק לחירו - כמה דאת אמר "ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני וגו'" (שמות כא, ה) - הא ודאי פגים ליה להאי אתר! דשביק עול מלכותא דלעילא ונטיל עול דמאריה!
108a.12 על דא מה כתיב? "והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו'" (שמות כא, ו).
108a.13 "והגישו אדניו אל האלהים" - "אל האלהים" סתם - לגבי ההוא אתר דפגים ליה, דהכי נמי "אלהים" אקרי. ולאן אתר יתקריב לגביה?
108a.14 (הדף מכיל רק זוהר ללא רעיא מהימנא)
Pointed Text
108a.1 בְּפַלְגוּת לֵילְיָא, אִתְּעַר רוּחַ צָפוֹן, וּמֵהַהוּא מִזְבַּח תַּתָּאָה, נָפִיק שַׁלְהוֹבָא דְּאֶשָּׁא, וְתַרְעִין אִתְפְּתָחוּ, וְדִינִין תַּתָּאִין אִתְכְּנָשׁוּ בְּנוּקְבַיְיהוּ, וְהַהוּא שַׁלְהוֹבָא אָזִיל וְשָׁאט, וְתַרְעִין דְגַּן עֵדֶן אִתְפְּתָחוּ, עַד דְּמָטֵי (נ"א צפרא) הַהוּא שַׁלְהוֹבָא, אִתְפְּלַג לְכַמָּה סִטְרִין דְּעָלְמָא, וְעָאל תְּחוֹת גַּדְפּוֹי דְּתַרְנְגוֹלָא וְקָארֵי.
108a.2 כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתְּכַח בֵּין צַדִּיקַיָּיא, וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְשָׁבַּחַת לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, עַד דְּאָתֵי צַפְרָא. כֵּיוָן דְּאָתֵי צַפְרָא, אִשְׁתְּכָחוּ מִשְׁתַּעְיָן בְּרָזָא חֲדָא. וְאִית לָהּ נַיְיחָא בְּבַעְלָהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַיְלָה וְגוֹ'. עַד הַבֹּקֶר, דְּהָא בְּצַפְרָא דִּינִין וְשַׁלְהוֹבִין אִשְׁתְּכָכוּ, וּכְדֵין אִתְּעַר אַבְרָהָם בְּעָלְמָא, וְנַיְיחָא הוּא דְּכֹלָּא.
108a.3 תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּעָאלוּ יִשְׂרָאֵל לְאַרְעָא, לָא אִשְׁתְּכָחוּ בָּהּ דִּינִין תַּתָּאִין, וּכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הֲוַת בָּהּ בְּנַיְיחָא, עַל כַּנְפֵי דִּכְרוּבִים. כְּמָה דְּאִתְּמַר, דִּכְתִּיב, (ישעיהו א׳:כ״א) צֶדֶק יָלִין בָּהּ. כְּדֵין הֲוַת לָהּ נַיְיחָא מִכֹּלָּא. דְּהָא יִשְׂרָאֵל לָא נַיְימִין, עַד דִּמְקָרְבֵי קָרְבְּנָא דְּבֵין הָעַרְבַּיִם, וְאִסְתְּלִיקוּ דִּינִין. וְעוֹלָה הֲוָה אִתּוֹקַד עַל מַדְבְּחָא, וּכְדֵין הֲוָה לָהּ נַיְיחָא מִכֹּלָּא, וְלָא אִשְׁתְּכַח אֶלָּא אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּי תָּבֹאוּ וְגוֹ' וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, נַיְיחָא וַדַּאי. (ויקרא כ״ה:ב׳) וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיְיָ', שַׁבָּת לַיְיָ' מַמָּשׁ.
108a.4 תּוּ פָּתַח רִבִּי אֶלְעָזָר, (שמות כ״א:ב׳) כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבוֹד וְגוֹ'. בְּגִין דְּכָל בַּר יִשְׂרָאֵל דְּאִתְגְּזַר, דְּאִית בֵּיהּ רְשִׁימָא קַדִּישָׁא, אִית לֵיהּ נַיְיחָא בִּשְׁמִטָּה. דְּהָא דִּילֵיהּ הוּא הַהוּא שְׁמִטָּה, לְנַיְיחָא בֵּיהּ. וְדָא אִקְרֵי שַׁבַּת הָאָרֶץ, ודַּאי חֵירוּ אִית בָּהּ. נַיְיחָא בָּהּ, כְּמָה דְּשַׁבָּת נַיְיחָא הוּא דְּכֹלָּא, הָכִי נָמֵי שְׁמִטָּה נַיְיחָא דְּכֹלָּא, נַיְיחָא הוּא דְּרוּחָא וְגוּפָא.
108a.5 תָּא חֲזֵי, ה' נַיְיחָא הוּא דְּעִלָאֵי וְתַתָּאֵי. בְּגִין כָּךְ, ה' עִלָּאָה, ה' תַּתָּאָה. נַיְיחָא דְּעִלָּאִין, נַיְיחָא דְּתַּתָּאִין. ה' עִלָּאָה, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים. ה' תַּתָּאָה, שֶׁבַע שָׁנִים בִּלְחוֹדַיְיהוּ. דָּא שְׁמִטָּה, וְדָא יוֹבְלָא.
108a.6 וְכַד מִסְתַּכְּלִין מִלֵּי כֹּלָּא חַד. בְּגִין כָּךְ וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, בְּהַהוּא נַיְיחָא דְּאַרְעָא, אִצְטְרִיכוּ עַבְדִּין נַיְיחָא. וּבְגִין כָּךְ, וּבַשְּׁבִיעִית יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. חִנָּם, מַהוּ חִנָּם. דְּלָא יָהִיב לְמָארֵיהּ כְּלוּם.
108a.7 אֶלָּא דָּא רָזָא, הָכָא אוֹלִיפְנָא, כְּתִיב (במדבר י״א:ה׳) זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם, בְּלָא בְּרָכָה. דְּלָא הֲוָה עֲלָנָא בְּמִצְרַיִם עוֹל דִּלְעֵילָּא. תָּא חֲזֵי, עֲבָדִין פְּטוּרִין מֵעוֹל מַלְכוּתָא דִּלְעֵילָּא, וְעַל דָּא פְּטוּרִין מִן הַמִּצְוֹת. מַאי עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אֶלָּא, כְּהַאי תּוֹרָא דְּיָהֲבִין עָלֵיהּ עוֹל בְּקַדְמִיתָא, בְּגִין לְאַפָּקָא מִנֵּיהּ טַב לְעָלְמָא. וְאִי לָא קַבִּיל עָלֵיהּ הַהוּא עוֹל, לָא עָבִיד מִדִי. הָכִי נָמֵי אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְבַּר נָשׁ לְקַבְּלָא עָלֵיהּ עוֹל בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר דְּיִפְלַח בֵּיהּ בְּכָל מַה דְּאִצְטְרִיךְ. וְאִי לָא קַבִּיל עָלֵיהּ הַאי בְּקַדְמִיתָא, לָא יֵיכוּל לְמִפְלַח.
108a.8 הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהילים ב׳:י״א) עִבְדוּ אֶת יְיָ' בְּיִרְאָה. מַהוּ בְּיִרְאָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהילים קי״א:י׳) רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְיָ'. וְדָא מַלְכוּת שָׁמַיִם. וּבְגִין כַּךְ עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְעַל דָּא הַאי בְּקַדְמִיתָא הוּא דְּכֹלָּא. מַאן אוֹכַח. תְּפִלָּה, בְּקַדְמִיתָא שֶׁל יַד. בְּגִין דִּבְהַאי עָיֵיל לִשְׁאָר קְדוּשָּׁה. וְאִי הַאי לָא אִשְׁתְּכַח לְגַבֵּיהּ, לָא שַׁרְיָא בֵּיהּ קְדוּשָּׁה לְעֵילָּא, בְּגִין כָּךְ (ויקרא ט״ז:ג׳) בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' כְּתִיב.
108a.9 וְהַאי עוֹל לָא שַׁרְיָא, בְּמַאן דְּאִיהוּ כָּפִית בְּאָחֳרָא. וְעַל דָּא עֲבָדִין פְּטוּרִין מֵעוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְאִי מֵהַאי עוֹל פְּטוּרִין, מִכָּל שְׁאָר פְּטוּרִין. דְּהָא שְׁאָר לָא שַׁרְיָא עָלֵיהּ דְּבַּר נָשׁ, עַד דְּאִשְׁתְּכַח גַּבֵּיהּ בְּהַאי עוֹל. וּבְגִין כָּךְ הֲווֹ אָכְלֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם חִנָּם. אוּף הָכָא יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם. דְּהָא עַבְדָּא הֲוָה, וְכָל מַה דְּעָבִיד, חִנָּם הוּא, בְּלָא עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. וְאַף עַל גַּב דְּחִנָּם הֲווֹ עוֹבָדוֹהִי יֵצֵא לַחָפְשִׁי, וִיהֵא לֵיהּ נַיְיחָא.
108a.10 לְבָתַר דְּאִיהוּ בְּחֵירוּ, וְאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ נַיְיחָא, יָהֲבִין עָלֵיהּ עוֹל, מֵהַהוּא אֲתַר דְּאַפִּיק לֵיהּ לְחֵירוּ. וְאִי בַּר נָשׁ יְסָרֵב לְמֵיפַּק לְחֵירוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדוֹנִי וְגוֹ'. הָא וַדַּאי פָּגִים לֵיהּ לְהַאי אֲתַר, דְּשָׁבִיק עוֹל מַלְכוּתָא דִּלְעֵילָּא, וְנָטִיל עוֹל דְּמָארֵיהּ. וְעַל דָּא מַה כְּתִיב, וְהִגִּישׁוֹ אֲדוֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת וְגוֹ'. וְהִגִּישׁוֹ אֲדוֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים. אֶל הָאֱלֹהִים סְתָם. לְגַבֵּי הַהוּא אֲתַר דְּפָגִים לֵיהּ דְהָכִי נָמֵי אֱלֹהִים אִקְרֵי.
108a.11 וּלְאָן אֲתַר יִתְקְרִיב לְגַבֵּיהּ. אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְזוּזָה. בְּגִין דְּהַאי אֲתַר פִּתְחָא הוּא דִּלְעֵילָּא, וּמְזוּזָה אִקְרֵי, וְהָא אִתְּמַר. וְכֵיוָן דְּאִיהוּ אַכְוָּון לְאַפְגָּמָא לְהַאי אֲתַר, הַהוּא פְּגִימוּ אִשְׁתְּאַר בַּהֲדֵיהּ בֵּיהּ בְּגוּפֵיהּ הֲדָא הוּא דִכְתִיב, וְרָצַע אֲדוֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעוֹלָם. יֶהֱוֵי עַבְדָּא תְּחוֹת רַגְלוֹי דְּמָארֵיהּ, עַד שַׁתָּא דְּיוֹבְלָא.