Volume III
Behar
Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 110b, reference page 7 of 10.
- Current daf
- 110b
- Reference units
- 10
Daf 110b
Unpointed Text
110b.1 "וכי תאמרו מה נאכל וגו'" (ויקרא כה, כ)
110b.2 ר' יהודה פתח: "בְּטַח בַּיהֹוָה וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכׇן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה" (תהלים לז, ג).
110b.3 לעולם בר נש יהא זהיר במאריה וידבק לביה במהימנותא עלאה בגין דיהוי שלים במאריה! דכד יהוי שלים ביה - לא יכלין לאבאשא ליה כל בני עלמא!
110b.4 תא חזי! "בטח ביהוה ועשה טוב". מאי "ועשה טוב"? אלא הכי תנינן: בעובדא דלתתא - יתער עובדא דלעילא! והא אוקמוה "וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כו, ג) - כביכול אתון תעבדון להון! בגין דבההוא אתערותא דלכון דאתון עבדין לתתא - אתער לעילא. ועל דא "ועשה טוב" כתיב, ואין 'טוב' אלא 'צדיק' דכתיב "אמרו צדיק כי טוב" (ישעיהו ג, י). כיון דאתון עבדין האי - ודאי האי 'טוב' יתער! כדין "שכן ארץ ורעה אמונה". וכלא חד!
110b.5 "שכן ארץ" - ארץ עלאה! דהא לית לך בעלמא דיכול למשרי בהדה עד דיתער האי 'טוב' לגבה. כיון דיתער ליה - כביכול הוא עביד ליה! וכדין "שכן ארץ" - שרי בגווה, איכול איבה, אשתעשע בהדה. "ורעה אמונה" - דא ארץ, וכלא חד - כמה דאת אמר "ואמונתך בלילות" (תהלים צב, ג).
110b.6 "ורעה אמונה" - הוי דבר לה בכל רעותך.
110b.7 ואי לא תתער לקבלה האי "טוב" - אתרחק מנה ולא תקרב בהדה! לא תקרב לגו אתון נורא יקידתא! ואי תקרב בהדה - בדחילו! כמאן דדחיל מן מותא. דהא כדין נורא דליק ואוקיד עלמא בשלהובוי!
110b.8 וכיון דאתער לקבלה האי "טוב" - כדין שארי בגווה ולא תחדל מנה אנת. כדין - "וְתִגְזַר אֹמֶר וְיָקׇם לָךְ וְעַל דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר" (איוב כב, כח).
110b.9 תא חזי בני מהימנותא מדברי להאי לרעותהון בכל יומא! מאן אינון בני מהימנותא? אינון דמתערי האי "טוב" לקבלה, ולא חס על דיליה, וידעי דהא קב"ה יהיב ליה יתיר, כמה דאת אמר "יש מפזר ונוסף עוד" (משלי יא, כד). מאי טעמא? בגין דהאי אתער ברכאן לקבליה. ולא יימא "אי אתן האי השתא - מה אעביד למחר?!". אלא קב"ה יהיב ליה ברכאן עד בלי די כמה דאוקמוה!
110b.10 ובגין כך "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו'". מה כתיב "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים" (ויקרא כה, כא). "ועשת"? "ועשתה" מבעי ליה?! מאי "ועשת"? אלא לאפקא ה' דאית לה שמטה ונייחא ולא עביד עבידתא. כתיב "ראו כי יהוה וגו' נותן לכם ביום הששי לחם יומים וגו'" (שמות טז, כט) - כגוונא דא "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית וגו'":
110b.11 רבי חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא.
110b.12 פגעו בההוא טורא - אשכחו תרי גברי דהוו אזלי.
110b.13 אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי ואמר לון: "במטו מנייכו! הבו לי מזונא פתא דנהמא! דהני תרין יומין דתעינא במדברא ולא אכלנא מדי!"
110b.14 אשתמיט חד מאינון תרי גברי, ואפיק מזוניה דאיהו אייתי לאורחא ויהיב ליה. ואכיל ואשקי ליה.
110b.15 אמר ליה חבריה: "מה תעביד מן מזונא?! דהא אנא דידי אכלנא!"
110b.16 אמר ליה: "ומה! עלי דידך אנא אזיל?!".
110b.17 יתיב גבי ההוא מסכנא עד דאכל כל מה דהוה גביה, וההוא נהמא דאשתאר - יהב ליה לאורחא ואזל ליה.
110b.18 א"ר חייא: "לא בעא קב"ה דמלה דא יתעביד על ידן!"
110b.19 א"ר יוסי: "דילמא דינא אתגזר על ההוא בר נש, ובעא קב"ה לזמנא קמיה האי בגין לשזבא ליה!"
110b.20 עד דהוו אזלי - לָאה ההוא גברא בארחא.
110b.21 ובגין דא יהיב לון אורייתא משמיה - "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" (שמות ג, טו). והא אוקמוה י"ה עם שמי - שס"ה. ו"ה עם זכרי - רמ"ח. בכל מצוה ומצוה קשיר לון לישראל בשמיה למהוי כל אבר ואבר דלהון חולק עדביה ואחסנתיה. ובגין דא "זובח לאלהים יחרם וגו'". צריכין ישראל לשתפא ליהו"ה בהליכה דלהון בהקיץ דלהון. הדא הוא דכתיב "בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך" (משלי ו, כב).
110b.22 קם ההוא תלמידא ואשתטח קמיה ואמר: "זכאה איהו חולקיה דמאן דזכי למשמע מלין אלין! כלהו שם יהו"ה בכל סטרא, ולא נפיק מניה לבר בכל סטרוי!"
110b.23 (בדפוס ווילנא כאן יש הפנייה אל פרשת צו דף כ"ט א' - "פקודא להקריב בכל יומא וכו'")
Pointed Text
110b.1 עֶבֶד, לְמִפְלַח בְּכָל זִינֵי פּוּלְחָנָא, בִּצְלוֹתָא דְּאִקְרֵי עֲבוֹדָה, כְּהַאי עֶבֶד דְּאִיהוּ רָזָא עִלָּאָה, דְּלָא שָׁכִיךְ לְעָלְמִין תָּדִיר. וְקָא מְשַׁבְּחָא וּמְנַגְּנָא תָּדִיר. וְהָא אִתְּמַר בְּפוּלְחָנִין אָחֳרָנִין, דְּכָל פּוּלְחָנִין וּמִלִּין דְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ אִיהוּ עָבִיד וּפָלַח. וּבְגִין דָּא אִקְרֵי אָדוֹן, בְּגִין דְּאִיהוּ עֶבֶד לְמִפְלַח, אִקְרֵי אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. בַּר נָשׁ דְּאִתְעַטָּר בְּרָזָא דָּא, לְמֵיהֱוִי עֶבֶד לְמִפְלַח פּוּלְחָנֵיהּ דְּמָארֵיה, אִיהוּ סָלִיק וְאִתְעַטָּר לְמֶהֱוִי בְּדַרְגָּא דָּא, וְאִקְרֵי אוּף הָכִי אֲדוֹן, דְּהָא אִיהוּ בַּרִיךְ בְּכָל אִינּוּן פּוּלְחָנִין, לְהַאי עָלְמָא, וְקִיֵּים לֵיהּ. וְעַל דָּא אִקְרֵי אֲדוֹן. (ס"א אדוני הארץ).
110b.2 זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּהַאי בֵּן, דְּזָכֵי לְאִשְׁתַּדְּלָא לְמִנְדַּע בְּגִנְזֵי דְּאֲבוֹי, וּבְכָל רָזִין דְּבֵיתֵיהּ, כִּבְרָא יְחִידָאי דְּאַשְׁלְטֵיהּ אֲבוֹי בְּכָל גְּנָזוֹי, וְדָא אִיהוּ יְקָרָא, דְּשַׁלִּיט עַל כֹּלָּא מַאן דְּיִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, לְמִנְדַּע לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְאִינּוּן גְּנִיזִין דִּילֵיהּ, אִקְרֵי בֵּן לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא, לֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידֵיהּ, בְּכָל שַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ לְמֵיעַל לְגַבֵּי אֲבוֹי. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ בְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ. וּבְגִין דָּא, כַּד אִשְׁתָּדַּל לְמִנְדַּע לֵיהּ בְּאֹרַח פְּרָט, בְּרָזָא דְּחָכְמְתָא, כְּדֵין אִקְרֵי בֵּן.
110b.3 בְּפוּלְחָנָא דְּבַּר נָשׁ פָּלַח לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִית פּוּלְחָנָא, דְּאִצְטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְאִתְכַּלְּלָא בְּתַרְוַויְיהוּ, לְמֶהֱוִי עֶבֶד וּבֵן, לְאִתְעַטְּרָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּמָה אִיהוּ. דָּא פּוּלְחָנָא דִּצְלוֹתָא, דְּאִצְטְרִיךְ לְמֶהֱוִי בָּהּ עֶבֶד וּבֵן, לְאִתְכַּלְּלָא בְּדַרְגִּין עִלָּאִין אִלֵּין. לְמִפְלַח וּלְאַתְקְנָא צְלוֹתָא בְּרָזָא דְּעֶבֶד, לְמִפְלַח פּוּלְחָנָא דְּתִקּוּנָא דְּעָלְמִין. וּלְאִתְדַּבְּקָא רְעוּתֵיהּ בְּרָזִין דְּחָכְמְתָא, לְאִתְדַּבְּקָא בְּמָארֵיהּ בִּגְנִיזִין עִלָּאִין כַּדְקָא חֲזֵי.
110b.4 בֵּן אִתְדְּבַק תָּדִיר בַּאֲבוֹי בְּלָא פִּרוּדָא כְּלַל, לֵית מַאן דְּיִמְחֵי בִּידֵיהּ. עֶבֶד, עָבִיד פּוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ, וְאַתְקִין תִּקּוּנֵי עָלְמָא. מַאן דַּהֲוִי תַּרְוַויְיהוּ בִּכְלָלָא חֲדָא, בְּחִבּוּרָא חֲדָא, דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ דְּאַתְקִין רָזָא דְּכָל מְהֵימְנוּתָא בִּכְלָלָא חֲדָא, בְּלָא פִּרוּדָא כְּלָל, וּמְחַבֵּר כֹּלָּא כַּחֲדָא. דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַכְרִיז עֲלוֹי בְּכָל אִלֵּין חַיָּילִין וּמַשִׁרְיָין דְּכָל עָלְמִין, וּבְכָל אִינּוּן רְקִיעִין, אִזְדְּהָרוּ בִּפְלַנְיָא מְהֵימָנָא דְּבֵי מַלְכָּא, דְּכָל גִּנְזֵי דְּמָארֵיהּ בִּידֵיהּ. זַכָּאָה אִיהוּ בְּהַאי עָלְמָא, וְזַכָּאָה אִיהוּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי.
110b.5 מֵהַהוּא יוֹמָא וּלְהַלְאָה, אִשְׁתְּמוֹדַע בַּר נָשׁ, וְאִתְרְשִׁים בְּעָלְמִין כֻּלְּהוּ. בְּשַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיךְ כָּל חֵילִין וּמַשִׁרְיָין כֻּלְּהוּ אִזְדְּהָרָן לְמֶהֱוִי גַּבֵּיהּ, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא בָּעֵי אֶלָּא אִיהוּ בִּלְחוֹדוֹי. וְקָלָא אִתְּעַר, יֵאוֹת הוּא לְיָּחִיד לְמֶהֱוִי גַּבֵּיהּ דְּיָחִיד, וּלְאִתְעַסְּקָא יָחִיד בְּיָחִיד.
110b.6 וְרָזָא דִּתְרֵין דַּרְגִּין אִלֵּין, אַשְׁכַּחְנָא בְּחַד קְרָא, דִּכְתִּיב, (ישעיהו מ״ט:ג׳) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה, הָא עֶבֶד. יִשְׂרָאֵל הָא בֵּן. דְּכַד אִינּוּן כְּלָלָא חֲדָא, כְּדֵין כְּתִיב אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר. בָּרוּךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן יִמְלוֹךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. (שמות קל"ד ע"ב פקודא ללמוד תורה)
110b.7 וְהַאי לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן, קֵירוּב, דְּכָל עֶרְיָין שְׁקִילִין לְעֲבוֹדָה זָרָה, דְּכָל סִטְרִין אָחֳרָנִין, עָלַיְיהוּ אִתְּמַר, (בראשית י׳:ה׳) מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיִּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצּוֹתָם. וּכְתִיב לִלְשׁוֹנוֹתָם בְּאַרְצּוֹתָם בְּגוֹיֵהֶם. וּכְתִיב כִּי שָׁם בָּלַל יְיָ' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָּם יְדוָֹ"ד. וְכָל מַאן דְּקָרִיב שׁוּם קָרְבָּנָא לְסִטְרִין אָחֳרָנִין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפְרִישׁ לֵיהּ מִשְּׁמֵיהּ, וְלֵית לֵיהּ חוּלָקָא בִּשְׁמֵיהּ. דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּחַר לוֹן לְיִשְׂרָאֵל מִכָּל שְׁאָר אוּמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים י״ד:ב׳) וּבְךָ בָּחַר ה'. וּפָלִיג לוֹן מִנַּיְיהוּ לְחוּלָקֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (דברים לב) כִּי חֵלֶק יְיָ' עַמּוֹ.
110b.8 וּבְגִין דָּא יָהִיב לוֹן אוֹרַיְיתָא מִשְּׁמֵיהּ. (שמות ג׳:ט״ו) זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר, וְהָא אוּקְמוּהָ י"ה עִם שְׁמִי, שס"ה. ו"ה עִם זִכְרִי, רמ"ח. בְּכָל מִצְּוָה וּמִצְּוָה, קָשִׁיר לוֹן לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁמֵיהּ, לְמֶהֱוִי כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר דִּלְהוֹן, חוּלַק עַדְבֵיהּ וְאַחֲסָנְתֵּיהּ. וּבְגִין דָּא זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם וְגוֹ'.
110b.9 צְּרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְשַׁתְּפָא לַיְיָ', בַּהֲלִיכָה דִּלְהוֹן, בְּהָקִיץ דִּלְהוֹן. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (משלי ו׳:כ״ב) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצּוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. קָם הַהוּא תַּלְמִידָא וְאִשְׁתְּטַח קַמֵּיהּ, וְאָמַר זַכָּאָה אִיהוּ חוּלָקֵיהּ, דְּמַאן דְּזָכֵי לְמִשְׁמַע מִלִּין אִלֵּין, כֻּלְּהוּ שֵׁם יְיָ' בְּכָל סִטְרָא, וְלָא נָפִיק מִנֵּיהּ לְבַר בְּכָל סִטְרוֹי. (ע"כ רעיא מהימנא) (כ"ט ע"א פקודא להקריב וכו')