Volume III

Chukat

Zohar Online Volume III: Leviticus, Numbers, and Deuteronomy text. Daf 182b, reference page 7 of 11.

Current daf
182b
Reference units
11

Daf 182b

Unpointed Text

182b.1 "ושבח אני את המתים" - וכי שלמה מלכא משבח למתייא יתיר מן חייא? והא לא אקרי 'חי' אלא מאן דאיהו בארח קשוט בהאי עלמא?! כמה דאת אמר "ובניהו בן יהוידע בן איש חי", והא אוקמוה חברייא. ורשע דלא אזיל בארח קשוט אקרי 'מת'. ואיהו משבח למתים מן החיים?! אלא ודאי כל מלוי דשלמה מלכא בחכמתא אתאמרו והא אתמר.

182b.2 "ושבח אני את המתים" - אילו לא כתיב יתיר הוה אמינא הכי. אבל כיון דכתיב "שכבר מתו" - אשתכח מלה אחרא בחכמתא! "שכבר מתו" - זמנא אחרא אסתלקו מן עלמא ואתתקן בעפרא דממנא עליה. ומית בהאי עלמא בגין דיתתקן. בתר דאשתלים זמניה - מת. הא ודאי דא הוא שבחא משאר מתי עלמא! אי תימא אתדן זמנא אחרא בההוא עלמא - הא כתיב "לא תקום פעמיים צרה", כל שכן דהא קביל עונשא זמנא ותרין. ודא ודאי אתריה אתתקן בשבחא יתיר מאינון חיי דעד לא קבילו עונשא.

182b.3 ועל דא כתיב "ושבח אני את המתים שכבר מתו" דייקא. אלין אינון חיין ואקרו מתים. מאי טעמא אקרון מתים? בגין דהא טעמו טעמא דמותא, ואע"ג דקיימי בהאי עלמא - מתים אינון ומבין מתייא אהדרו. ועוד על עובדין קדמאין קיימין לאתקנא ואקרון 'מתים'. "מן החיים אשר המה חיים [עדנה]" - דעד לא טעמו טעמא דמותא ולא קבילו עונשייהו ולא ידעי אי זכאן בההוא עלמא ואי לאו.

182b.4 תא חזי זכאין דזכאן לאתקשרא בצרורא דחיי - אינון זכאין למחמי ביקרא דמלכא עלאה קדישא! כמה דאת אמר "לחזות בנעם יהו"ה ולבקר בהיכלו" (תהלים כז, ד). ואינון מדורהון יתיר ועלאה מכל אינון מלאכין קדישין וכל דרגין דלהון - דהא ההוא אתרא עלאה - לא זכאן עלאין ותתאין למחמי ליה. הדא הוא דכתיב "עין לא ראתה אלהים זולתך וגו'" (ישעיהו סד, ג). ואינון דלא זכאן לסלקא כל כך כאינון - דוכתא אית לון לתתא כפום אורחייהו. ואלין לא זכאן לההוא אתר ולמחמי, כמה דחמאן אינון דלעילא. ואלין קיימי בקיומא ד"עדן תתאה" ולא יתיר.

182b.5 ואי תימא מאן "עדן תתאה"? אלא דא עדן דאקרי "חכמה תתאה", ודא קיימא על גן דבארעא. ואשגחותא דהאי עדן עליה. ואלין קיימי בהאי גן, ואתהנון מעדן דא. מאי בין עדן תתאה לעלאה? "כיתרון האור מן החשך"! "עדן תתאה" אקרי "עדנא" - נוקבא. "עדן עלאה" אקרי עדן - דכר. עליה כתיב "עין לא ראתה אלהים זולתך". האי "עדן תתאה" אקרי 'גן' ל"עדן דלעילא", והאי גן אקרי עדן לגן דלתתא. ואלין דמשתכחי בגן תתאה אתהנון מהאי עדן דעלייהו בכל שבת ושבת ובכל ירחא וירחא. הדא הוא דכתיב "והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו" (ישעיהו סו, כג). ועל אלין אמר שלמה "מן החיים אשר המה חיים עדנה" - דהא אלין בדרגא עלאה יתיר מנייהו. מאן אינון? אינון שכבר מתו וקבילו עונשא תרי זמני, ואלין אקרון "כסף מזוקק" דעאל לנורא זמנין ותרין ונפיק מניה זוהמא ואתברר ואתנקי.

182b.6 "וטוב משניהם את אשר עדן לא היה" (קהלת ד, ג) - ההוא רוחא דקאים לעילא ואתעכב לנחתא לתתא. דהאי קאים בקיומיה ולית ליה לקבלא עונשא, ואית ליה מזונא מההוא מזונא

182b.7 (הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא)

Pointed Text

182b.1 וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים. וְכִי שְׁלֹמֹה מַלְכָּא מְשַׁבַּח לְמֵתַיָּיא יַתִּיר מִן חַיָּיא, וְהָא לָא אִקְרֵי חַי אֶלָּא מַאן דְּאִיהוּ בְּאֹרַח קְשׁוֹט בְּהַאי עָלְמָא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר (שמואל ב כ״ג:כ׳) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע בֶּן אִישׁ חַי, וְהָא (בראשית ו' ע"א, קס"ד ע"א, ר"ז ע"ב) אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא, וְרָשָׁע דְּלָא אָזִיל בְּאֹרַח קְשׁוֹט אִקְרֵי מֵת, וְאִיהוּ מְשַׁבֵּחַ לַמֵּתִים מִן הַחַיִּים.

182b.2 אֶלָּא, וַדַּאי כָּל מִלּוֹי דִּשְׁלֹמֹה מַלְכָּא, בְּחָכְמְתָא אִתְּמָרוּ, וְהָא אִתְּמַר, וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים, אִילּוּ לָא כְּתִיב יַתִּיר, הֲוָה אֲמֵינָא הָכִי, אֲבָל כֵּיוָן דִּכְתִּיב שֶׁכְּבָר מֵתוּ, אִשְׁתְּכַח מִלָּה אַחֲרָא בְּחָכְמְתָא. שֶׁכְּבָר מֵתוּ: זִמְנָא אַחֲרָא אִסְתְּלָקוּ מִן עָלְמָא, וְאִתְתָּקַּן בְּעַפְרָא, (דאזדמנא די ממנא עליה ומית בחיי עלמא דבגין דיתתקן (ס"א דאזדמנא עליה ותב בהאי עלמא בגין דיתתקן) (ס"א דממנא עליה ומית בהאי עלמא ואתתקן בעפרא בגין דיתתקן באתר דישתלים זמניה מת הא ודאי דא הוא שבחא משאר מתי עלמא אי תימא אתדן זמנא אחרא בההוא עלמא הא כתיב לא תקום וגו') בתר דאשתלים זמניה מית ודאי הוא שבחא משאר מתי עלמא. אי תימא לא אתדן זמנא אחרא בההוא עלמא, דכתיב לא תקום פעמים צרה) כָּל שֶׁכֵּן דְּהָא קַבִּיל עוֹנְשָׁא זִמְנָא וּתְרֵין, וְדָא וַדַּאי, אַתְרֵיהּ אִתְתָּקַּן בִּשְׁבָחָא יַתִּיר מֵאִינּוּן חַיֵּי, דְּעַד לָא קַבִּילוּ עוֹנְשָׁא.

182b.3 וְעַל דָּא כְּתִיב וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, דַּיְיקָא, אִלֵּין אִינּוּן חַיִּין, וְאִקְרוּן מֵתִים. מַאי טַעְמָא אִקְרוּן מֵתִים, בְּגִין דְּהָא טָעֲמוּ טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְאַף עַל גַּב דְּקַיְּימֵי בְּהַאי עָלְמָא, מֵתִים אִינּוּן, וּמִבֵּין מֵתַיָּיא אָהַדְרוּ. וְעוֹד עַל עוֹבָדִין קַדְמָאִין קַיְימִין לְאַתְקְנָא, וְאִקְרוּן מֵתִים. מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים, דְּעַד לָא טָעֲמוּ טַעֲמָא דְּמוֹתָא, וְלָא קַבִּילוּ עוֹנְשַׁיְיהוּ, וְלָא יַדְעֵי אִי זַכָּאן בְּהַהוּא עָלְמָא וְאִי לָאו.

182b.4 תָּא חֲזֵי, זַכָּאִין דְּזַכָּאָן לְאִתְקַשְּׁרָא בִּצְרוֹרָא דְּחַיֵּי, אִינּוּן זַכָּאִין לְמֵחמֵי בִּיקָרָא דְּמַלְכָּא עִלָּאָה קַדִּישָׁא, כְּמָה דְּאַתְּ אָמֵר, (תהילים כ״ז:ד׳) לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְיָ וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. וְאִינּוּן מָדוֹרֵהוֹן, יַתִּיר וְעִלָּאָה מִכָּל אִינּוּן מַלְאֲכִין קַדִּישִׁין, וְכָל דַּרְגִּין דִּלְהוֹן. דְּהָא הַהוּא אַתְרָא (ס"א חדוה) עִלָּאָה, לָא זַכָּאִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין לְמֵחמֵי לֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ס״ד:ג׳) עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ וְגוֹ'.

182b.5 וְאִינּוּן דְּלָא זַכָּאן לְסַלְּקָא כָּל כַּךְ כְּאִינּוּן, (ס"א דוכתא, אית וכו') דּוּכְתָּיָיא אִית לוֹן לְתַתָּא כְּפוּם אוֹרְחַיְיהוּ, וְאִלֵּין לָא זַכָּאן לְהַהוּא אֲתָר, וּלְמֵחמֵי כְּמָה דְּחָמָאן אִינּוּן דִּלְעֵילָּא, וְאִלֵּין קַיְימֵי בְּקִיּוּמָא דְּעֵדֶן תַּתָּאָה וְלָא יַתִּיר. וְאִי תֵּימָא מַאן עֵדֶן תַּתָּאָה. אֶלָּא דָּא עֵדֶן דְּאִקְרֵי חָכְמָה תַּתָּאָה, וְדָא קַיְּימָא עַל גַּן דִּבְאַרְעָא, וְאַשְׁגָחוּתָא דְּהַאי עֵדֶן עָלֵיהּ (ולא יתיר), וְאִלֵּין קַיְימֵי בְּהַאי גַּן, וְאִתְהֲנוּן מֵעֵדֶן דָּא.

182b.6 מַאי בֵּין עֵדֶן תַּתָּאָה לְעִלָּאָה. כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, עֵדֶן תַּתָּאָה, אִקְרֵי עֶדְנָא נוּקְבָּא. עֵדֶן עִלָּאָה, אִקְרֵי עֵדֶן דְּכַר, עָלֵיהּ כְּתִיב עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. הַאי עֵדֶן תַּתָּאָה, אִקְרֵי גַּן לְעֵדֶן דִּלְעֵילָּא, וְהַאי גַּן אִקְרֵי עֵדֶן, לְגַן דִּלְתַּתָּא. וְאִלֵּין דְּמִשְׁתַּכְּחֵי בְּגַן תַּתָּאָה, אִתְהֲנוּן מֵהַאי עֵדֶן דְּעָלַיְיהוּ, בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת, וּבְכָל יַרְחָא וְיַרְחָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיהו ס״ו:כ״ג) וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתוֹ.

182b.7 וְעַל אִלֵּין אָמַר שְׁלֹמֹה, מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה, דְּהָא אִלֵּין בְּדַרְגָּא עִלָּאָה יַתִּיר מִנַּיְיהוּ. מַאן אִינּוּן. אִינּוּן שֶׁכְּבָר מֵתוּ, וְקַבִּילוּ עוֹנְשָׁא תְּרֵי זִמְנֵי, וְאִלֵּין אִקְרוּן כֶּסֶף מְזוּקָּק, דְּעָאל לְנוּרָא זִמְנִין וּתְרֵין, וְנָפִיק מִנֵּיהּ זוּהֲמָא, וְאִתְבָּרַר וְאִתְנָקֵי. (קהלת ד׳:ג׳) וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם אֶת אֲשֶׁר עֲדֶן לֹא הָיָה. הַהוּא רוּחָא דְּקָאִים לְעֵילָּא, וְאִתְעַכָּב לְנַחְתָּא לְתַתָּא, דְּהַאי קָאִים בְּקִיּוּמֵיהּ, וְלֵית לֵיהּ לְקַבְּלָא עוֹנְשָׁא, וְאִית לֵיהּ מְזוֹנָא מֵהַהוּא מְזוֹנָא עִלָּאָה דִּלְעֵילָּא לְעֵילָּא.