Bechukotai

Unpointed Text

112a.1 (הדף רק מכיל רעיא מהימנא של פרשת בהר ועוד דברי הזהר של פרשת בחקתי)

112a.2 בר נש דאתעטר ברזא דא למהוי עבד למפלח פולחניה דמאריה - איהו סליק ואתעטר למהוי בדרגא דא ואקרי אוף הכי "אדון" - דהא איהו בריך בכל אינון פולחנין להאי עלמא וקיים ליה. ועל דא אקרי "אדון".

112a.3 זכאה חולקיה דהאי "בן"! דזכי לאשתדלא למנדע בגנזי דאבוי ובכל רזין דביתיה! כברא יחידאי דאשלטיה אבוי בכל גנזוי! ודא איהו יקרא דשליט על כלא.

112a.4 מאן דישתדל באורייתא למנדע ליה לקב"ה ובאינון גניזין דיליה אקרי "בן" לקודשא בריך הוא! כל חילי שמיא לית מאן דימחי בידיה בכל שעתא דאצטריך למיעל לגבי אבוי! זכאה חולקיה בעלמין כלהו! ובגין דא כד אשתדל למנדע ליה בארח פרט ברזא דחכמתא - כדין אקרי "בן".

112a.5 בפולחנא דבר נש פלח ליה לקב"ה - אית פולחנא דאצטריך בר נש לאתכללא בתרוייהו; למהוי 'עבד ובן', לאתעטרא ביה בקב"ה. ומה איהו? דא פולחנא דצלותא דאצטריך למהוי בה 'עבד ובן' - לאתכללא בדרגין עלאין אלין.

112a.6 למפלח ולאתתקנא צלותא ברזא ד"עבד" - למפלח פולחנא דתקונא דעלמין ולאתדבקא רעותיה ברזין דחכמתא, לאתדבקא במאריה בגניזין עלאין כדקא חזי.

112a.7 "בן" - אתדבק תדיר באבוי בלא פרודא כלל. לית מאן דימחי בידיה. עבד עביד פולחניה דמאריה ואתקין תקוני עלמא.

112a.8 מאן דהוי תרווייהו בכללא חד בחבורא חדא - דא איהו בר נש דאתקין רזא דכל מהימנותא בכללא חדא בלא פרודא כלל, ומחבר כלא כחדא! דא איהו בר נש דקב"ה אכריז עלוי בכל אלין חיילין ומשריין דכל עלמין ובכל אינון רקיעין "אזדהרו בפלניא מהימנא דבי מלכא! דכל גנזי דמאריה בידיה!". זכאה איהו בהאי עלמא וזכאה איהו בעלמא דאתי!

112a.9 מההוא יומא ולהלאה אשתמודע בר נש ואתרשים בעלמין כלהו. בשעתא דאצטריך - כל חילין ומשריין כלהו אזדהרן למהוי גביה. וקב"ה לא בעי אלא איהו בלחודוי. וקלא אתער "יאות הוא ליחיד למהוי גביה דיחיד ולאתעסקא יחיד ביחיד!".

112a.10 ורזא דתרין דרגין אלין אשכחנא בחד קרא דכתיב "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט, ד). "ויאמר לי עבדי אתה" - הא עבד. "ישראל" - הא בן. דכד אינון כללא חדא - כדין כתיב "אשר בך אתפאר".

112a.11 ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן.

112a.12 (בדפוס ווילנא כאן יש הפנייה אל פרשת תרומה דף קל"ד ב' - "פקודא ללמוד תורה")

112a.13 "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כו, ג)

112a.14 ר' חייא פתח: "עַמִּי זְכׇר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהֹוָה" (מיכה ו, ה)

112a.15 "עמי זכר נא" - זכאה חולקא דעמא דא דמאריהון אוכח לון הכי! "עמי זכר נא" - אע"ג דאתון סטאן מאורחי - עמי אתון! דלא בעינא למעבד לכו כעובדייכו.

112a.16 ר' יצחק אמר: זכאה חולקא דעמא דמארייהו אמר לון "עמי מה עשיתי לך ומה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בי"!(מיכה ו, ג)

112a.17 "מה יעץ בלק מלך מואב" (מיכה ו, ה) - בכמה מלין ועובדין אמר לשיצאה לכו מעלמא, וכמה חרשין אתער לקבלייכו!

112a.18 אמר ר' יוסי: אמר לון קב"ה לישראל זכור נא! ווי דאנן צווחין בכל יומא וגעינן ובכינן "זכור יהו"ה מה היה לנו" (איכה ה, א), "זכור יהו"ה לבני אדום" (תהלים קלז, ז) ולא בעי לאשגחא עלנא. הוא אמר לן "בבעו זכור נא!" - אין "נא" אלא לשון בעותא, ואנן לא אשגחנא ביה. כגוונא דא אנן צוחין "זכור יהו"ה מה היה לנו" "זכור יהו"ה לבני אדום" "זכור עדתך קנית קדם" "זׇכְרֵנִי יְהֹוָה בִּרְצוֹן עַמֶּךָ" ולא בעי לאשגחא עלן!

112a.19 ר' יהודה אמר: ודאי קב"ה אשגח עלן תדיר ודכיר לן! אי לאו דאיהו אשגח בהו בישראל ודכיר לון - לא יקומון חד יומא בגלותא! הדא הוא דכתיב "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'" (ויקרא כו, מד) - קב"ה לא עביד לן כעובדנא.

112a.20 (אין רעיא מהימנא בפרשת בחקותי)