Volume II
Vayakhel
Zohar Online Volume II: Exodus text. Daf 199a, reference page 10 of 52.
- Current daf
- 199a
- Reference units
- 52
Daf 199a
Unpointed Text
199a.1 דכתיב "ויעמוד השמש בחצי השמים" (יהושע י יג). אתני בכוכביא למעבד קרבא בסיסרא, דכתיב "הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא" (שופטים ה ב).
199a.2 ביומא חמישאה ברא נוני ימא ועופי דשמיא. אתני בעופי למיזן עורבים לאליהו בזמנא דעצר לשמיא, דכתיב "ואת העורבים צויתי לכלכלך שם" (מלכים א יז ד) - "צויתי" דייקא. ואתני בנונא ימא לאזדמנא נונא חד למבלע ליה ליונה ולאשדאה ליה לבר.
199a.3 ביומא שתיתאה ברא לאדם, ואתני עמיה דתפוק מניה אתתא דתיזון לאליהו, דכתיב "הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך" (מ"א יז, ט) - "הנה צויתי" מיומא דאתברי עלמא.
199a.4 וכן בכל עובדא ועובדא דאתחדש בעלמא - קודשא בריך הוא פקיד ההוא עובדא מיומא דאתברי עלמא. אוף הכא, "ויאמר יהו"ה לדג" - "ויאמר" - משית יומין דבראשית קאמר ליה.
199a.5 הכא אית לן סמך בעלמא, על עובדין דבני נשא בהאי עלמא. יונה דנחת לספינה - דא איהי נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למהוי בגופא דבר נש. אמאי אתקרי יונה? בגין דכיון דאשתתפת בגופא - כדין איהי יונה בהאי עלמא, כמה דאתמר "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה יז). וכדין בר נש אזיל בהאי עלמא, כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאתברא, כמה דאת אמר "והאניה חשבה להשבר" (יונה א ד).
199a.6 ובר נש כד איהו בהאי עלמא חטי וחשיב דערק מקמי מאריה ולא אשגח בההוא עלמא - וכדין אטיל קודשא בריך הוא "רוח סערה" תקיפא, דא איהי גזירת דינא דקיימא תדיר קמי קודשא בריך הוא, ובעאת דינא דבר נש מקמיה. ודא איהו דקא מטי לספינה, ואדכר חובוי דבר נש לאתפסא ליה. כיון דאתפס בר נש על ידא דההיא סערה בבי מרעיה מה כתיב "ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם"? אף על גב דבר נש בבי מרעיה - נשמתא לא אתערת לאתבא קמי מאריה למפרק חובוי!
199a.7 מה כתיב "ויקרב אליו רב החובל"? מאן "רב החובל"? דא יצר טוב דאיהו מנהיג כלא. "ויאמר לו מה לך נרדם קום קרא אל אלה"יך וגו'" - לאו שעתא הוא למדמך, דהא סלקין לך לדינא על כל מה דעבדת בהאי עלמא. תוב מחובך! אסתכל במלין אלין ותוב למארך!
199a.8 "מה מלאכתך" דאת עסקת בה בהאי עלמא, ואודי עלה קמי מארך.
199a.9 "ומאין תבא" - אסתכל מאין באת, מטפה סרוחה, ולא תתגאי קמיה.
199a.10 "מה ארצך" - אסתכל דהא מארעא אתבריאת ולארעא תיתוב.
199a.11 "ואי מזה עם אתה" - אסתכל אי אית לך זכו דאבהן דיגין עלך.
199a.12 כיון דסלקין ליה לדינא בבי דינא דלעילא, ההיא סערה דאיהי גזרת דינא דסעיר עליה דבר נש, תבעת מן מלכא למידן אינון תפיסין דמלכא, וכלהו אתיין חד חד קמיה. ביה שעתא אתקריבו בי דינא. אית מנהון דפתחי בזכות, ואית מנהון דפתחי בחובה. וגזרת דינא תבעת דינא. ואי ההוא בר נש לא זכי בדינא מה כתיב? "ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו" - משתדלין אינון דאורו זכותיה לאתבא ליה להאי עלמא, ולא יכלו. מאי טעמא? "כי הים הולך וסוער עליהם" - גזרה דדינא אזיל וסעיר בחובוי דבר נש ואתגבר עלייהו.
199a.13 כדין נחתין עליה תלת שליחן ממנן. חד דכתיב כל זכוון וכל חובין דעבד בר נש בהאי עלמא, וחד דעביד חושבן יומוי, וחד דהוה אזיל עמיה כד הוה במעי אמיה. והא אוקימנא דגזרת דינא לא שכיך עד ההוא זמנא דכתיב "וישאו את יונה". "וישאו" - כד נטלי ליה מביתיה לבי קברי - כדין מכרזי עלוי. אי איהו זכאה - מכרזי עליה ואמרי הבו יקר לדיוקנא דמלכא! "יבא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכחו" (ישעיה נז ב). מנא לן? דכתיב "והלך לפניך צדקך כבוד יהו"ה יאספך" (שם נח ח).
Pointed Text
199a.1 בְּיוֹמָא רְבִיעָאָה, בָּרָא שִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, דִּכְתִּיב יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וְאַתְנֵי עִם שִׁמְשָׁא, לְמֶהוֵי קָאִים בְּפַלְגּוּ שְׁמַיָּא בְּיוֹמֵי דִּיהוֹשֻׁעַ, דִּכְתִּיב, (יהושע י יב) וַיַּעֲמוֹד הַשֶּׁמֶשׁ בַּחֲצִי הַשָּׁמַיִם. אַתְנִי בְּכֹכָבַיָּא לְמֶעְבַּד קְרָבָא בְּסִיסְרָא, דִּכְתִּיב, (שופטים ה׳:כ׳) הַכֹּכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחַמוּ עִם סִיסְרָא.
199a.2 בְּיוֹמָא חֲמִישָׁאָה בָּרָא נוּנֵי יַמָּא, וְעוֹפֵי דִּשְׁמַיָּא, אַתְנִי בְּעוֹפֵי לְמֵיזָן עוֹרְבִים לְאֵלִיָּהוּ, בְּזִמְנָא דְּעָצַר לִשְׁמַיָּא, דִּכְתִּיב, (מלכים א י״ז:ד׳) וְאֶת הָעוֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכְּלְךָ שָׁם. צִוִּיתִי דַּיְיקָא. וְאַתְנֵי בְּנוּנֵי יַמָּא לְאִזְדַּמְּנָא נוּנָא חַד, לְמִבְלַע לֵיהּ לְיוֹנָה, וּלְאַשְׁדָּאָה לֵיהּ לְבַר.
199a.3 בְּיוֹמָא שְׁתִּיתָאָה בָּרָא לְאָדָם, וְאַתְנֵי עִמֵּיהּ, דְּתִפּוֹק מִנֵּיהּ אִתְּתָא, דְּתֵיזוּן לְאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִּיב, (מלכים א י״ז:ט׳) הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ. הִנֵּה צִוִּיתִי, מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא. וְכֵן בְּכָל עוֹבָדָא וְעוֹבָדָא דְּאִתְחַדֵּשׁ בְּעָלְמָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּקִיד הַהוּא עוֹבָדָא מִיּוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא. אוּף הָכָא, וַיֹּאמֶר יְיָ' לַדָּג. וַיֹּאמֶר, מִשִּׁית יוֹמִין דִּבְרִאשִׁית קָאָמַר לֵיהּ.
199a.4 הָכָא אִית לָן סֶמֶךְ בְּעָלְמָא, עַל עוֹבָדִין דִּבְנֵי נָשָׁא בְּהַאי עָלְמָא. יוֹנָה דְּנָחַת לַסְּפִינָה, דָּא אִיהִי נִשְׁמְתָא דְּבַר נָשׁ, דְּנַחְתָּא לְהַאי עָלְמָא לְמֶהֱוֵי בְּגוּפָא דְּבַּר נָשׁ. אֲמַאי אִתְקְרֵי יוֹנָה. בְּגִין דְּכֵיוָן דְּאִשְׁתְּתָּפַת בְּגוּפָא, כְּדֵין אִיהִי יוֹנָה בְּהַאי עָלְמָא. כְּמָה דְּאִתְּמַר, (ויקרא כ״ה:י״ז) וְלָא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. וּכְדֵין בַּר נָשׁ אָזִיל בְּהַאי עָלְמָא, כַּסְּפִינָה בְּגוֹ יַמָּא רַבָּא, דַּחֲשִׁיבַת לְאִתָּבְּרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (יונה א׳:ד׳) וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר.
199a.5 וּבַר נָשׁ כַּד אִיהוּ בְּהַאי עָלְמָא חָטֵי, וְחָשִׁיב דְּעָרַק מִקַּמֵּי מָארֵיהּ. וְלָא אַשְׁגַּח בְּהַהוּא עָלְמָא. וּכְדֵין אַטִּיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחַ סְעָרָה תַּקִּיפָא. דָּא אִיהִי גְּזֵירַת דִּינָא, דְּקַיְּימָא תָּדִיר קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבָעָאת דִּינָא דְּבַר נָשׁ מִקַּמֵּיה, וְדָא אִיהוּ דְּקָא מָטֵי לַסְּפִינָה, וְאַדְכַּר חוֹבוֹי דְּבַר נָשׁ לְאִתָּפְסָא לֵיהּ.
199a.6 כֵּיוָן דְּאִתְפַּס בַּר נָשׁ עַל יְדָא דְּהַהִיא סְעָרָה בְּבֵי מַרְעֵיהּ, מַה כְּתִיב וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. אַף עַל גַּב דְּבַר נָשׁ בְּבֵי מַרְעֵיהּ, נִשְׁמְתָא לָא אִתְּעָרַת לְאָתָבָא קַמֵּי מָארֵיהּ, לְמִפְרַק חוֹבוֹי. מָה כְּתִיב, וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחוֹבֵל. מַאן רַב הַחוֹבֵל. דָּא יֵצֶר טוֹב, דְּאִיהוּ מַנְהִיג כֹּלָּא. וַיֹּאמֶר לוֹ מַה לְךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלהֶיךָ וְגוֹ'. לָאו שַׁעֲתָא הוּא לְמִדְּמָךְ, דְּהָא סַלְּקִין לָךְ לְדִינָא, עַל כָּל מָה דְּעַבְדַּת בְּהַאי עָלְמָא, תּוּב מֵחוֹבָךְ.
199a.7 אִסְתָּכָּל בְּמִלִּין אִלֵּין, וְתוּב לְמָארָךְ. מָה מְלַאכְתֶּךָ דְּאַתְּ עַסְקַת בָּהּ בְּהַאי עָלְמָא, וְאוֹדֵי עָלָהּ קָמֵי מָארָךְ. וּמֵאַיִן תָּבֹא, אִסְתָּכַּל מֵאַיִן בְּאָת, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וְלָא תִּתְגָּאֵי קַמֵּיהּ. מָה אַרְצֶךָ, אִסְתָּכַּל דְּהָא מֵאַרְעָא אִתְבְּרִיאַת, וּלְאַרְעָא תִּיתוּב. וְאִי מִזֶּה עַם אָתָּה, אִסְתָּכַּל אִי אִית לָךְ זְכוּ דַּאֲבָהָן, דְּיָגִין עָלָךְ.
199a.8 כֵּיוָן דְּסַלְּקִין לֵיהּ לְדִינָא, בְּבֵי דִּינָא דִּלְעֵילָּא, הַהִיא סְעָרָה, דְּאִיהִי גְּזֵרַת דִּינָא, דְּסָעִיר עָלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, תַּבְעַת מִן מַלְכָּא לְמֵידָן אִינּוּן תְּפִיסִין דְּמַלְכָּא, וְכֻלְּהוּ אַתְיָין חַד חַד קָמֵיהּ. בֵּיהּ שַׁעֲתָא אִתְקְרִיבוּ בֵּי דִּינָא. אִית מִנְּהוֹן דְּפַתְחֵי בִּזְכוּת, וְאִית מִנְּהוֹן דְּפַתְחֵי בְּחוֹבָה. וּגְזֵרַת דִּינָא תַּבְעַת דִּינָא.
199a.9 וְאִי הַהוּא בַּר נָשׁ לָא זָכֵי בְּדִינָא, מַה כְּתִיב. וַיַחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ. מִשְׁתַּדְּלִין אִינּוּן דְּאוֹרוּ זְכוּתֵיהּ לְאָתָבָא לֵיהּ לְהַאי עָלְמָא, וְלָא יָכֹלוּ. מַאי טַעֲמָא. כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר עֲלֵיהֶם, גְּזֵרָה דְּדִינָא, אָזִיל וְסָעִיר בְּחוֹבוֹי דְּבַּר נָשׁ, וְאִתְגַּבָּר עָלַיְיהוּ.
199a.10 כְּדֵין נַחְתִּין עָלֵיהּ תְּלַת שְׁלִיחָן מְמָנָן, חַד, דִּכְתִיב כָּל זַכְוָון, וְכָל חוֹבִין, דְּעָבַד בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא. וְחַד דְּעָבִיד חוּשְׁבָּן יוֹמוֹי. וְחַד דְּהֲוָה אָזִיל עִמֵּיהּ, כַּד הֲוָה בִּמְעֵי אִמֵּיהּ. וְהָא אוֹקִימְנָא דִּגְזֵרַת דִּינָא לָא שָׁכִיךְ, עַד הַהוּא זִמְנָא דִּכְתִּיב, וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה. וַיִּשְׂאוּ: כַּד נַטְלֵי לֵיהּ מִבֵּיתֵיהּ, לְבֵי קִבְרֵי.
199a.11 כְּדֵין מַכְרִזִיִ עֲלוֹי. אִי אִיהוּ זַכָּאָה, מַכְרִזֵי עָלֵיהּ וְאַמְרֵי, הָבוּ יְקָר לְדִיּוּקְנָא דְּמַלְכָּא, (ישעיהו נ״ז:ב׳) יָבֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הֹלֵךְ נְכֹחוֹ. מְנָא לָן. דִּכְתִּיב, (ישעיהו נ״ח:ח׳) וְהָלַךְ לְפָנְיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְיָ' יַאַסְפֶךָ. וְאִי חַיָּיבָא אִיהִי, מַכְרִיזֵי עָלֵיהּ וְאָמְרוּ, וַוי לֵיהּ לִפְלָנְיָא. טָב לֵיהּ דְּלָא יִתְבְּרֵי. כְּדֵין מַה כְּתִיב, וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם וַיַּעֲמוֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ. כַּד עָאלִין לֵיהּ לְבֵי קִבְרֵי דְּאִיהוּ אֲתָר דְּדִינָא. כְּדֵין גְּזֵרַת דִּינָא דְּהֲוָה סָעִיר, שָׁכִיךְ מִזַּעְפֵּיהּ. וְנוּנָא דְּבָלַע לֵיהּ, דָּא אִיהוּ קִבְרָא.