Volume II

Vayakhel

Zohar Online Volume II: Exodus text. Daf 196b, reference page 5 of 52.

Current daf
196b
Reference units
52

Daf 196b

Unpointed Text

196b.1 אנפוי, וישבוק לנשי בתר כתפוי. ואי אינון מקדמי - יהך לאחורא,; בגין דלא יתחזי עמהון אנפין באנפין. ולבתר דמהדרי מבי קברי - לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימן, ולא יסתכל בהו כלל, אלא יסטי בארחא אחרא! ובגין דבני נשא לא ידעי ולא מסתכלן דא - רובא דעלמא אתדנו בדינא ואסתלקו עד לא מטא זמנייהו.

196b.2 אמר רבי אלעזר, אי הכי טב ליה לבר נש דלא יוזיף למיתא?!

196b.3 אמר ליה: לא! דהא בר נש דאסתמר כהאי גוונא - אתחזי לארכא דיומין, וכל שכן לעלמא דאתי.

196b.4 תא חזי לאו למגנא אתקינו קדמאי שופר, לאמשכא מיתא מן ביתא לבי קברי. אי תימא דעל מיתא ויקרא דיליה לחוד איהו - לא! אלא בגין לאגנא על חייא, דלא ישלוט עלייהו מלאך המות לאסטאה לעילא, ויסתמרון מניה.

196b.5 פתח ואמר: "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם וגו'" (במדבר י ט). ודייקנא "על הצר" - דא מלאך המות. "הצורר אתכם" - תדיר, וקטיל לבני נשא ובעי לקטלא אחרנין. מאי תקנתיה? "והרעותם".

196b.6 אם בראש השנה דהוא יומא דדינא לעילא, האי מלאך המות נחית לתתא, בגין לאשגחא בעובדין דבני נשא ולסלקא לעילא לאסטאה לון. וישראל דידעי דהא מלאך המות נחית לתתא וסליק לעילא בגין למהוי קטיגוריא עלייהו - מקדמי בשופר ליבבא עליה דלא יכיל לון, ולאגנא עלייהו.

196b.7 וכל שכן בשעתא דעביד דינא וקטיל בני נשא ואשתכח לתתא.

196b.8 וכל שכן בשעתא דאזלי לבי קברי ואהדרו מבי קברי. דהא בשעתא דנשי נטלי רגלייהו עם מיתא - איהו נחית ואשתכח קמייהו דכתיב "רגליה יורדות מות" (משלי ה ה). "יורדות" למאן? לההוא אתר דאקרי "מות". ועל דא - חוה גרמת מותא לכל עלמא, רחמנא לשזבינן.

196b.9 תא חזי, כתיב "כן דרך אשה מנאפת וגו'" (משלי ל, ב), והא אוקימנא. אבל "כן דרך אשה מנאפת" - דא הוא מלאך המות. והכי הוא והכי אקרי. "אכלה ומחתה פיה" - אוקידת עלמא בשלהובי, וקטלת בני נשא עד לא מטא זמנייהו. "ואמרה לא פעלתי און" - דהא דינא בעא עלייהו ואשתכחו בחובין, ובדינא קשוט מיתו.

196b.10 בשעתא דעבדו ישראל ית עגלא ומיתו כל אינון אוכלוסין, הוה מלאך המות אשתכח ביני נשי בגו משרייתא דישראל. כיון דאסתכל משה דהא מלאך המות אשתכח ביני נשי ומשרייתא דישראל בינייהו - מיד כניש לכל גוברין לחודייהו. הדא הוא דכתיב "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל" - אלין גוברין, דכניש לון ואפריש לון לחודייהו. ומלאך המות לא הוה מתפרש מגו נשין עד דאתוקם משכנא, דכתיב "ויקם משה את המשכן".

196b.11 ואפילו בשעתא דנשין הוו מייתין נדבה למשכנא - לא הוה מתעדי מבינייהו. עד דחמא משה ויהב לגוברין עיטא דלא ייתון בחבורא חדא עמהון, ולא יתחזון אנפין באנפין אלא לבתר כתפייהו. הדא הוא דכתיב "ויבאו האנשים על הנשים". "ויביאו" לא כתיב אלא "ויבאו" - בארחא חדא לא הוו אזלין אלא לבתר כתפייהו, בגין דמלאך המות לא אתפרש מבינייהו עד דאתוקם משכנא.

196b.12 תא חזי, לא אשתכח ביני נשי בפחות משבע נשים ולא פחות מעשר. ובארחא באתגליא - בשבע אשתכח ובעי דינא, בעשר אסטי לקטלא. ובגין דאשתכח בינייהו בארחא באתגליא כתיב "ויבאו האנשים על הנשים".

196b.13 ואסתמרו כל ההוא יומא כלהו חברייא ואשתדלו באורייתא.

196b.14 פתח רבי שמעון ואמר: "ויאמר יהו"ה אל נח בא אתה וכל ביתך אל התבה" (בראשית ז א). האי קרא אוקימנא, אבל תא חזי, וכי לא יכיל קודשא בריך הוא לנטרא ליה לנח באתר חד בעלמא? דיהא

Pointed Text

196b.1 מַאי תַּקָנְתֵּיה. בְּשַׁעֲתָא דְּנַטְלֵי מֵיתָא לְבֵי קִבְרֵי, יֶהְדַּר בַּר נָשׁ אַנְפּוֹי וְיִּשְׁבּוֹק לְנָשֵׁי בָּתַר כַּתְפּוֹי. וְאִי אִינּוּן מְקַדְּמֵי, יְהַךְ לַאֲחוֹרָא, בְּגִין דְּלָא יִתְחָזֵי עִמְּהוֹן אַנְפִּין בְּאַנְפִּין. וּלְבָתַר דִּמְהֲדְרֵי מִבֵּי קִבְרֵי, לָא יֶהְדַּר בְּהַהוּא אָרְחָא דְּנָשֵׁי קַיְימָן, וְלָא יִסְתָּכַּל בְּהוּ כְּלַל, אֶלָּא יִסְטֵי בְּאָרְחָא אַחֲרָא. וּבְגִין דִּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעֵי, וְלָא מִסְתַּכְּלִן דָּא רוּבָּא דְּעָלְמָא, אִתְדָּנוּ בְּדִינָא, וְאִסְתַּלָּקוּ עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ.

196b.2 אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִי הָכִי, טָב לֵיהּ לְבַר נָשׁ דְּלָא יוֹזִיף לְמִיתָא. אֲמַר לֵיהּ לָא. דְּהָא בַּר נָשׁ דְּאִסְתָּמַר כְּהַאי גַּוְונָא, אִתְחָזֵי לְאַרְכָּא דְּיוֹמִין, וְכָל שֶׁכֵּן לְעָלְמָא דְּאָתֵי.

196b.3 תָּא חֲזֵי, לָאו לְמַגָּנָא אַתְקִינוּ קַדְמָאֵי שׁוֹפָר, לְאַמְשָׁכָא מִיתָא מִן בֵּיתָא לְבֵי קִבְרֵי. אִי תֵּימָא דְּעַל מֵיתָא וִיּקָרָא דִּילֵיהּ לְחוּד אִיהוּ. לָא. אֶלָּא, בְּגִין לְאַגָּנָא עַל חַיָּיא, דְּלָא יִשְׁלוֹט עָלַיְיהוּ מַלְאָךְ הַמָּוֶת, לְאַסְטָאָה לְעֵילָּא וְיִסְתַּמְרוּן מִנֵּיהּ.

196b.4 פָּתַח וְאָמַר, (במדבר י׳:ט׳) וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצָּר הַצּוֹרֵר אֶתְכֶם וְגוֹ', וְדָּיִּיקְנָא עַל הַצָּר, דָּא מַלְאָךְ הַמָּוְת. הַצּוֹרֵר אֶתְכֶם תָּדִיר, וְקָטִיל לִבְנֵי נָשָׁא, (ואעיק לון לחיי) וּבָעֵי לְקָטְלָא אַחֲרָנִין. מַאי תַּקָנְתֵּיהּ. וַהֲרֵעוֹתֶם. אִם בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּהוּא יוֹמָא דְּדִינָא לְעֵילָּא, הַאי מַלְאָךְ הַמָּוֶת נָחִית לְתַתָּא, בְּגִין לְאַשְׁגָּחָא בְּעוֹבָדִין דִּבְנֵי נָשָׁא, וּלְסַלְּקָא לְעֵילָּא לְאַסְטָאָה לוֹן. וְיִשְׂרָאֵל דְּיַדְעֵי דְּהָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת נָחִית לְתַתָּא וְסָלִיק לְעֵילָּא, בְּגִין לְמֶהוֵי קַטֵיגוֹרָא עָלַיְיהוּ. מְקַדְּמֵי בַּשּׁוֹפָר לְיַבְּבָא עָלֵיהּ, דְּלָא יָכִיל לוֹן וּלְאַגָּנָא עָלַיְיהוּ.

196b.5 וְכָל שֶׁכֵּן בְּשַׁעֲתָא דְּעָבִיד דִּינָא וְקָטִיל בְּנֵי נָשָׁא, וְאִשְׁתְּכַח לְתַתָּא. וְכָל שֶׁכֵּן בְּשַׁעֲתָא דְּאַזְלֵי לְבֵי קִבְרֵי, וְאָהַדְרוּ מִבֵּי קִבְרֵי, דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְּנָשֵׁי נַטְלֵי רַגְלַיְיהוּ עִם מִיתָא, אִיהוּ נָחִית וְאִשְׁתְּכַח קָמַיְיהוּ, דִּכְתִּיב, (משלי ה׳:ה׳) רַגְלֶיהָ יוֹרְדוֹת מָוֶת, יוֹרְדוֹת לְמַאן. לְהַהוּא אֲתָר דְּאִקְרֵי מָוֶת. וְעַל דָּא חַוָּה גַּרְמַת מוֹתָא לְכָל עָלְמָא, רַחֲמָנָא לִשֵׁזְבִינָן.

196b.6 תָּא חֲזֵי, כְּתִיב (משלי ל׳:כ׳) כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת וְגוֹ'. וְהָא אוֹקִימְנָא. אֲבָל כֵּן דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת, דָּא הוּא מַלְאָךְ הַמָּוֶת, וְהָכִי הוּא, וְהָכִי אִקְרֵי. אָכְלָה וּמָחֲתָה פִיהָ, אוֹקִידַת עָלְמָא בְּשַׁלְהוֹבוֹי, וְקַטְלַת בְּנֵי נָשָׁא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ, וְאָמְרָה לֹא פָעַלְתִּי אָוֶן, דְּהָא דִּינָא בָּעָא עָלַיְיהוּ, וְאִשְׁתְּכָחוּ בְּחוֹבִין, וּבְדִינָא קְשׁוֹט מִיתוּ.

196b.7 בְּשַׁעֲתָא דְּעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל יַת עֶגְלָא, וּמִיתוּ כָּל אִינּוּן אוּכְלוֹסִין, הֲוָה מַלְאָךְ הַמָּוֶת אִשְׁתְּכַח בֵּינֵי נְשֵׁי, בְּגוֹ מַשִׁרְיָּיתָא דְּיִשְׂרָאֵל. כֵּיוָן דְּאִסְתָּכַּל מֹשֶׁה, דְּהָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת אִשְׁתְּכַח בֵּינִי נְשֵׁי, וּמַשִׁרְיָּיתָא דְּיִשְׂרָאֵל בֵּינַיְיהוּ, מִיַּד כָּנִישׁ לְכָל גּוּבְרִין לְחוֹדַיְיהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אִלֵּין גּוּבְרִין, דְּכָנִישׁ לוֹן וְאַפְרִישׁ לוֹן לְחוֹדַיְיהוּ.

196b.8 וּמַלְאַךָ הַמָּוֶת לָא הֲוָה מִתְפְּרַשׁ מִגּוֹ נָשִׁין, עַד דְּאִתּוֹקָם מַשְׁכְּנָא, דִּכְתִּיב וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן. וַאֲפִילּוּ בְּשַׁעֲתָא דְּנָשִׁין הָווֹ מַיְיתִין נְדָבָה לְמַשְׁכְּנָא, לָא הֲוָה מִתְעֲדֵי מִבֵּינַיְיהוּ, עַד דְּחָמָא מֹשֶׁה, וְיָהַב לְגוּבְרִין עֵיטָא, דְּלָא יִיִתוּן בְּחִבּוּרָא חֲדָא עִמְּהוֹן, וְלָא יִתְחֲזוּן אַנְפִּין בְּאַנְפִּין, אֶלָּא לְבָתַר כִּתְפַּיְיהוּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיָבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים (נ"א ויבואו האנשים על הנשים לא כתיב, אלא ויבואו על) וַיָּבִיאוּ לָא כְּתִיב, אֶלָּא וַיָּבֹאוּ בְּאָרְחָא חֲדָא לָא הָווֹ אַזְלִין, אֶלָּא לְבָתַר כַּתְפַּיְיהוּ. בְּגִין דְּמַלְאָךְ הַמָּוֶת לָא אִתְפְּרַשׁ מִבֵּינַיְיהוּ עַד דְּאִתּוֹקָם מַשְׁכְּנָא.

196b.9 תָּא חֲזֵי, לָא אִשְׁתְּכַח בֵּינֵי נְשֵׁי, פָּחוּת מִשֶּׁבַע נָשִׁים, וְלָא פָּחוּת מֵעֶשֶׂר. וּבְאָרְחָא בְּאִתְגַּלְּיָא, בְּשֶׁבַע אִשְׁתְּכַח, וּבָעֵי דִּינָא. בְּעֶשֶׂר, אַסְטֵי לְקָטְלָא. וּבְגִין דְּאִשְׁתְּכַח בֵּינַיְיהוּ בְּאָרְחָא בְּאִתְגַּלְּיָא, כְּתִיב וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים. וְאִסְתְּמָרוּ כָּל הַהוּא יוֹמָא כֻּלְּהוּ חַבְרַיָּיא, וְאִשְׁתָּדָּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא.

196b.10 פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, (בראשית ז׳:א׳) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל נֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה. הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא, אֲבָל תָּא חֲזֵי, וְכִי לָא יָכִיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנַטְרָא לֵיהּ לְנֹחַ, בְּאֲתָר חַד בְּעָלְמָא. דִּיְהֵא מַבּוּל בְּכָל עָלְמָא, וְלָא יְהֵא בְּהַהוּא אֲתָר, כְּמָה דִּכְתִּיב בְּגִּדְעוֹן, (שופטים ו׳:מ׳) וַיְהִי חוֹרֶב אֶל הַגִזָּה לְבַדָּהּ. אוֹ לְנַטְרָא לֵיהּ בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִּיב בָּהּ, (יחזקאל כ״ב:כ״ד) לָא גֻּשְׁמָהּ בְּיוֹם זָעַם, דְּלָא נַחְתּוּ עָלָהּ מִי טוֹפָנָא.