Zohar Chadash Noach Paragraph 25

Zohar Chadash: Pointed Text

25.1 תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב בָּאָדָם, (בראשית ב) לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזְר כְּנֶגְדוֹ. אָמַר רִבִּי, זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה שֶׁהִיא אֶצְלוֹ עֵזְר, לְהוֹלִיכוֹ בְּדַרְכֵי קוֹנוֹ. וְהַיְינוּ דִּתְנַן בָּא לִיטָהֵר מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ. תָּנוּ רַבָּנָן, כְּשֶׁהָאָדָם הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי קוֹנוֹ, הַרְבֵּה מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ. נִשְׁמָתוֹ מְסַיַּיעַת אוֹתוֹ. מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ. שְׁכִינָתוֹ שֶׁל מָקוֹם מְסַיַּיעַת אוֹתוֹ. וְכֻלָּם מַכְרִיזִין לְפָנָיו וְאוֹמְרִים, (משלי ד) בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, נִשְׁמָתָן שֶׁל צַדִּיקִים מְסַיְּיעִין אוֹתוֹ.