Lech Lecha

Unpointed Text

42.1 לְאַחַר שָׁעָה, הִגִּישׁוּ עוֹד לְפָנָיו לֶאֱכוֹל, הָיָה בִּטְנוֹ מָלֵא מִכֹּל, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכוֹל עוֹד, אָמַר תְּנוּ לוֹ לָזֶה הֶעָנִי.

42.2 הָיָה חָכָם אֶחָד עוֹמֵד עָלָיו, אָמַר לֵיהּ, שׁוֹטֶה, אִלּוּ יְכֵילַת לֶאֱכוֹל לֹא נָתַתָּ לוֹ, עַתָּה

42.3 אֲמַר משֶׁה יְדַעְנָא בְּהוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, דְּאִינוּן חַיָּיבַיָא וּקְשֵׁי קְדַל, אִלְמָלֵי יִתְמַסְּרוּן לְמַלְאָכָא, וְכָל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁהוּא מִדַּת הַדִּין, לֹא יִשְׁתַּיֵּיר מִשּׂנְאֵיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט.

42.4 דְּאָמַר רִבִּי יְהוּדָה, בְּכָל מָקוֹם ה' מִדַּת רַחֲמִים.

42.5 אָמַר משֶׁה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה אָמַרְתָּ שֶׁמָּצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ.

42.6 (שם לד) וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ דְּהוּא מִדַּת רַחֲמִים.

42.7 אָמַר לֵיהּ לָמָּה.

42.8 אָמַר לֵיהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא וְסָלַחְתָּ.

42.9 יִשְׂרָאֵל סַרְבָנִין טַרְחָנִין הֵם, כֵּיוָן שֶׁחוֹטְאִים יֵשׁ בְּיַד הַמַּלְאָךְ לַעֲשׂוֹת דִּין, וְלֹא לַעֲשׂוֹת סְלִיחָה וּמְחִילָה.

42.10 אֲבָל אַתָּה רַחוּם וְחַנּוּן, הַיְכוֹלֶת וְהַכֹּחַ בְךָ, וְרַחֲמֶיךָ רַבִּים, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ.

42.11 מַה שֶּׁאֵין רְשׁוּת לְשׁוּם מַלְאָךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן.

42.12 אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, רַחְמָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵצֶל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים, ה) פִּתְחִי לִי, פֶּתַח שֶׁל תְּשׁוּבָה, לְמַעַן תִּזְכִּי לְכָל טוּב שֶׁבָּעוֹלָם.

42.13 שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל, זֶהוּ רֹאשׁ הָעוֹלָם.

42.14 קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה, זֶהוּ קְצֵה הָעוֹלָם.

42.15 כְּלוֹמַר, רֹאשׁ הָעוֹלָם וְקָצֵהוּ, מִלֵּאתִי כָּל טוּב בִּשְׁבִילֵךְ, וְלֹא פָּתַחְתְּ לִי בְּאוֹתוֹ זְמַן.

42.16 וּלְאַחַר כֵּן כְּשֶׁהֵצִיק לָהּ מַה כְּתִיב, (שם) קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ.

42.17 דָּבָר אַחֵר, קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי, זוֹ הִיא הַנְּשָׁמָה אֵצֶל הַגּוּף, בְּעוֹד שֶׁהַנְּשָׁמָה בַּגּוּף, אֵינָם רוֹצִים לְהָעִיר דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה.

42.18 אָמַר רִבִּי פִּנְחָס, בְּשָׁעָה שֶׁהַנְּשָׁמָה רוֹצָה לָצֵאת מִן הַגּוּף, מִתְחָרֶטֶת לָמָּה לֹא שָׁבָה בִּתְשׁוּבָה עַד שֶׁיָּצְאָה מִן הַגּוּף, וְנִשְׁאָר הַגּוּף כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ.

42.19 וְאָמַר רִבִּי פִּנְחָס, כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים נַפְשׁוֹ מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו וְאוֹמֶרֶת, קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי.

42.20 תֵּדַע לָךְ, בְּעוֹד שֶׁהַנְּשָׁמָה בַּגּוּף, וְהַגּוּף עוֹמֵד בְּכֹחַ, הִיא, תְּשׁוּבָה מַעַלְיָיתָא, וְלָא בְּשַׁעֲתָא דְּלָא יָכֵיל.

42.21 כדְּאָמַר רִבִּי פִּנְחָס, מָשָׁל לְמִדַּת הַדִּין, לְאָדָם הָעוֹמֵד עַל שׁוּלְחָנוֹ, וְהָיָה רָעֵב וְתָאֵב לֶאֱכוֹל, וּבְעוֹד שֶׁהָיָה אוֹכֵל, עָמַד עָנִי עַל הַפֶּתַח, שָׁאַל מִמֶּנּוּ לְהַאֲכִילוֹ, וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ פָּנִים, הָלַךְ אוֹתוֹ הֶעָנִי בְּפַחֵי נֶפֶשׁ.

42.22 לְאַחַר שָׁעָה, הִגִּישׁוּ עוֹד לְפָנָיו לֶאֱכוֹל, הָיָה בִּטְנוֹ מָלֵא מִכֹּל, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכוֹל עוֹד, אָמַר תְּנוּ לוֹ לָזֶה הֶעָנִי.

42.23 הָיָה חָכָם אֶחָד עוֹמֵד עָלָיו, אָמַר לֵיהּ, שׁוֹטֶה, אִלּוּ יְכֵילַת לֶאֱכוֹל לֹא נָתַתָּ לוֹ, עַתָּה

42.24 שֶׁאֵין בְּךָ כֹּחַ לֶאֱכוֹל יוֹתֵר אַתָּה נוֹתְנוֹ לֶעָנִי.