Volume I
Zohar Bereshit Daf 58b
Zohar Online Volume I: Genesis and opening texts. Daf 58b, reference page 88 of 89.
Daf 58b introduces Noah (Noah) as circumcised and marked in the holy sign (ot qadisha) , with Shekhinah (Shekhinah) attached to him at birth. The passage reads his name through comfort (nehamah) , earth-work (avodat ara) , plowing (harishah) , sowing (zeriha) , harvesting (ketzirah) , tools of cultivation (manin de-tikun) , and the curse of the ground (letita de-adamah) . Noah as man of the earth (ish ha-adamah) , righteous one (tzaddiq) , sacrifice (qorban) , divine names (shemahan) , YHVH (YHVH) , Elohim (Elohim) , desolations on earth (shamot ba-aretz) , and prophetic vision (hizzayon) connect naming with repair (tikun shem) . The close keeps circumcision-mark (reshimu de-milah) , agricultural repair (tikun ara) , and name-effect (poal shem) in Noah’s birth (ledat Noah) .
- Current daf
- 58b
- Reference units
- 89
Daf 58b
Unpointed Text (The Mantua Edition 1818)
58b.1 קב"ה רבונו של עולם, עד מתי יהא עלמא בלטיותא, א"ל עד דיתיליד לך בן מהול כגוונא דילך, והוו מחכאן עד שעתא דאתיליד נח, וכיון דאתייליד חמא ליה גזיר רשים באת קדישא, וחמא שכינתא מתדבקא בהדיה, כדין קרא שמיה על מה דעביד לבתר.
58b.2 בקדמיתא לא הוו ידעי למזרע ולמחצד ולמחרש, והוו עבדי פולחנא דארעא בידייהו, כיון דאתא נח אתקין אומנותא להו, וכל מאנין דצריכין לתקנא ארעא למעבד פירין, הה"ד זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה, דאיהו אפיק ארעא ממה דאתלטייא, דהוו זרעין חטין וקצרין גובין ודרדרין, ובגיני כך כתיב איש האדמה רבי יהודה אמר איש האדמה, כמה דאת אמר (רות א ג) איש נעמי, בגין דאקרי צדיק, ואפיק לה לארעא בקרבנא דעבד ממה דאתלטייא, דכתיב לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, ובג"ד אקרי איש האדמה, ועל דא קרא ליה שמא על מה דייתי.
58b.3 רבי יהודה פתח, (תהלים מו ט) לכו חזו מפעלות אלהי"ם אשר שם שמות בארץ, האי קרא אוקמוה ואתמר, אבל לכו חזו וגו', (מאי חזו כמה דאת אמר (ישעיה כא ב) חזות קשה הוגד לי, בעובדוי דקב"ה אתגלי נבואה עלאה לבני נשא, אשר שם שמות בארץ, שמות ודאי, דהא שמא גרים לכלא), (והוא לשון שממון), דאלו הוו מפעלות יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שם קיום בארץ, אבל בגין דהוו מפעלות שמא דאלהי"ם, שם שמות בארץ. א"ל רבי חייא השתא אתערת להאי, לאו אנא הכי אמינא ליה, בגין דבין שמא דא ובין שמא דא, כלא הוא שבחא, אבל אנא אמינא ליה, כמה דאתערו חבריא, דשוי שמהן, שמות בארץ, שמות ממש (שם בארץ, ואמאי בגין לאשתמשא בהו עלמא, ולמהוי קיומא בעלמא).
58b.4 רבי יצחק אמר, כלא הוא, ואפילו מה דא"ר יהודה שפיר קאמר, דאלו יהא עלמא בשמא דרחמי, יתקיים עלמא, אבל בגין דאתברי עלמא על דינא, וקיימא על דינא, שם שמות בארץ, ושפיר הוא, דאלמלא כך לא יכיל עלמא לאתקיימא מקמי חוביהון דבני נשא. תא חזי נח כד אתייליד, קרון ליה על שמא דנחמה, (נח נייחא ליה נייחא לעלמא, נייחא לאבהן נייחא לבנין, נייחא לעלאין נייחא לתתאין, נייחא לעלמא דין נייחא לעלמא דאתי), ולהוי (ד"א ולמהוי) שמא גרים, אבל (נ"א לגבי) קב"ה לאו הכי נח בהפוך אתוון חן, כמה דאת אמר ונח מצא חן, א"ר יוסי, חן היינו נח, בצדיקייא שמיהון גרים לטב, בחייביא שמיהון גרים לביש, בנח כתיב ונח מצא חן בעיני יהו"ה, בער בכור יהודה אתהפכו אתווי לביש, ע"ר ר"ע, רע בעיני יהו"ה. תא חזי כיון דאתייליד נח, חמא עובדיהון דבני נשא דאינון חטאן קמי קב"ה, והוה גניז גרמיה ואשתדל בפולחנא דמאריה, בגין דלא למהך באורחייהו, וכי תימא במה אשתדל, בההוא ספרא דאדם וספרא דחנוך, והוה אשתדל בהו למפלח למריה, תא חזי דהכי הוא, דהא נח מנא הוה ידע לקרבא קרבנא למריה, אלא בגין דאשכח חכמתא על מה מתקיים עלמא, וידע דעל קרבנא מתקיים, ואלמלא קרבנא לא הוו קיימי עלאי ותתאי.
58b.5 רבי שמעון הוה אזיל בארחא, והוו עמיה רבי אלעזר בריה ורבי יוסי ורבי חייא, עד דהוו אזלי א"ר אלעזר לאבוהי, ארחא מתקנא קמן, בעינן למשמע מלי דאורייתא, פתח רבי שמעון ואמר, (קהלת י ג) וגם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר וגו', כד בר נש בעי לאתקנא ארחיה קמי קב"ה, עד לא יפוק לארחא בעי לאמלכא ביה, ולצלי קמיה על ארחיה, כמה דתנינן דכתיב (תהלים פה יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו דהא שכינתא לא אתפרשא מניה, ומאן דאיהו לא מהימנא במריה מה כתיב
Pointed Text (Vocalized Zohar, Israel 2013)
58b.1 תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב בֵּיהּ בְּנֹחַ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ (ס' א) נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ. (זה מקומו בדף ס' ובתוס' בהגהת האר"י) (ס"א אמאי הכא לאמר. ואמאי זה. אלא לאמר דא אתתא. זה דא צדיק. רמז דקודשא בריך הוא קרא ליה לנח נייחא דארעא. לאמר. מאי לאמר. אלא אתר דא קרי ליה נח ומאן איהו ארעא קדישא. לאמר זה ינחמנו עבד ליה קודשא בריך הוא לתתא כגוונא עילאה. כתיב הכא זה ינחמנו וכתיב התם (ישעיהו כ״ה:ט׳) זה יי קוינו לו. זכאין אנון צדיקייא דרשימין ברשימו דגושפנקא דמלכא עילאה למהוי בשמיה רשימין. ואיהו שוי שמהן בארעא כדקא יאות. כתיב ויקרא את שמו נח, וכתיב, (בראשית כ״ה:כ״ו) ויקרא שמו יעקב. אמאי לא כתיב את. אלא התם דרגא (חדא) והכא דרגא אחרא. כמא דאת אמר (ישעיה ו) ואראה את ה'. ואראה יי לא כתיב אלא את יי. אוף הכא ויקרא שמו יעקב דרגא דיליה קודשא בריך הוא ממש קרי ליה יעקב. אבל הכא א"ת, לאכללא שכינתא). מְנָא הֲוָה יָדַע. אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּלַיְיט קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָלְמָא דִּכְתִיב אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרְךָ. אָמַר אָדָם קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַד מָתַי יְהֵא עָלְמָא בְּלַטְיוּתָא. אָמַר לֵיהּ עַד דְּיִתְיְלִיד לָךְ בֵּן מָהוּל כְּגַוְונָא דִילָךְ.
58b.2 וְהֲווּ מְחַכָּאן עַד שַׁעֲתָא דְּאִתְיַלִּיד נֹחַ. וְכֵיוָן דְּאִתְיַילִיד (נח נט ב) חָמָא לֵיהּ גָּזִיר רָשִׁים בְּאָת קַדִּישָׁא. וְחָמָא שְׁכִינְתָא מִתְדַּבְּקָא בַּהֲדֵיהּ. כְּדֵין קָרָא שְׁמֵיהּ עַל מָה דְּעָבִיד לְבָתָר.
58b.3 בְּקַדְמִיתָא לָא הֲווּ יָדְעֵי לְמִזְרַע וּלְמֶחֱצָד וּלְמֶחֱרַשׁ וְהֲווּ עָבְדֵי פּוּלְחָנָא דְאַרְעָא בִּידַיְיהוּ. כֵּיוָן דְּאָתָא נֹחַ אַתְקִין אוּמְנוּתָא לְהוּ וְכָל מָאנִין (צו ב) דִּצְרִיכִין לְתַקְנָא אַרְעָא לְמֶעְבַּד פֵּירִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְבוֹן יָדֵינוּ, מִן הָאֲדָמָה. דְּאִיהוּ אַפִּיק אַרְעָא מִמַּה דְּאִתְלַטְיָיא. דְּהֲווּ זָרְעִין חִטִּין וְקָצְרִין גּוֹבִין וְדַרְדַּרִין. וּבְגִינֵי כָךְ כְּתִיב אִישׁ הָאֲדָמָה.
58b.4 רַבִּי יְהוּדָה אָמַר אִישׁ הָאֲדָמָה כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (רות א׳:ג׳) אִישׁ נָעֳמִי. בְּגִין דְּאִקְרֵי צַדִּיק וְאַפִּיק לָהּ לְאַרְעָא בְּקָרְבָּנָא דְּעֲבַד מִמַּה דְּאִתְלַטְיָיא דִּכְתִיב לא אוֹסִיף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם. וּבְגִין דָּא אִקְרֵי אִישׁ הָאֲדָמָה. וְעַל דָּא קְרָא לֵיהּ שְׁמָא עַל מַה דְּיֵיתֵי.
58b.5 רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח (תהילים מ״ו:ט׳) לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמָר. אֲבָל לְכוּ חֲזוּ וְגו'. (מאי חזו כמא דאת אמר, (ישעיהו כ״א:ב׳) חזות קשה הוגד לי. בעובדוי דקודשא בריך הוא אתגלי נבואה עלאה לבני נשא. אשר שם שמות בארץ. שמות ודאי דהא שמא גרים לכלא) (והוא לשון שממון) דְּאִלּוּ הֲווּ מִפְעֲלוֹת יוד הא ואו הא שָׂם קִיּוּם בָּאָרֶץ, אֲבָל בְּגִין דְּהֲווּ מִפְעֲלוֹת שְׁמָא דֵאלהִים שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ.
58b.6 אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא הַשְׁתָּא אִתְעָרַת לְהַאי. לָאו, אֲנָא הָכִי אֲמִינָא לֵיהּ. בְּגִין דְּבֵין שְׁמָא דָא וּבֵין שְׁמָא דָא כֹּלָּא הוּא שְׁבַחָא. אֲבָל אֲנָא אֲמִינָא לֵיהּ כְּמָה דְּאִתְעָרוּ חַבְרַיָא דְּשָׁוֵי שְׁמָהָן. שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ שֵׁמוֹת מַמָּשׁ (שם בארץ ואמאי בגין לאשתמשא בהו עלמא ולמהוי קיומא בעלמא).
58b.7 רַבִּי יִצְחָק אָמַר כֹּלָּא הוּא. וְאֲפִילּוּ מַה דְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה שַׁפִּיר קָאֲמַר. דְּאִלּוּ יְהֵא עָלְמָא בִּשְׁמָא דְרַחֲמֵי יִתְקַיָּים עָלְמָא, אֲבָל בְּגִין דְּאִתְבְּרֵי עָלְמָא עַל דִּינָא וְקָיְימָא עַל דִּינָא שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ וְשַׁפִּיר הוּא דְּאִלְמָלֵא כָּךְ לָא יָכִיל עָלְמָא לְאִתְקָיְימָא מִקַּמֵּי חוֹבֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא.
58b.8 תָּא חֲזֵי, נֹחַ כַּד אִתְיְילִיד קָרוּן לֵיהּ עַל שְׁמָא דִּנְחָמָה (נח, נייחאליה, נייחא לעלמא, נייחא לאבהן, נייחא לבנין, נייחא לעלאין, נייחא לתתאין, נייחא לעלמא דין, נייחא לעלמא דאתי) וְלֶהֱוֵי (ד"א ולמהוי) שְׁמָא גָרִים. אֲבָל (נ"א לגבי) קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָאו הָכִי. נֹחַ בְּהִפּוּךְ אָתְוָון חֵן כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר וְנֹחַ מָצָא חֵן. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי חֵן הַיְינוּ נֹחַ. בְּצַדִּיקַיָיא שְׁמֵיהוֹן גָּרִים לְטַב. בְּחַיָּיבַיָא שְׁמֵיהוֹן גָּרִים לְבִישׁ. בְּנֹחַ כְּתִיב וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְיָ. בְּעֵר בְּכוֹר יְהוּדָה אִתְהַפָּכוּ אָתְווֹי לְבִישׁ. עֵ"ר רָ"ע. רַע בְּעֵינֵי יְיָ.
58b.9 תָּא חֲזֵי, כֵּיוָן דְּאִתְיְילִיד נֹחַ חָמָא עוֹבָדֵיהוֹן דִּבְנֵי נָשָׁא דְּאִנּוּן חָטָאן קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְהֲוָה גָּנִיז גַּרְמֵיהּ וְאִשְׁתְּדָּל בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהּ. בְּגִין דְּלֹא לְמֵהַךְ בְּאוֹרְחַיְיהוּ. וְכִי תֹּאמַר בַּמָּה אִשְׁתַּדַּל. בְּהַהוּא (ל"ז ב) סִפְרָא דְאָדָם וְסִפְרָא דְּחֲנוֹךְ וְהֲוָה אִשְׁתַּדַּל בְּהוּ לְמִפְלַח לְמָרֵיהּ.
58b.10 תָּא חֲזֵי, דְּהָכִי הוּא דְּהָא נֹחַ מְנָא הֲוָה יָדַע לִקְרַב קָרְבָּנָא לְמָרֵיהּ. אֶלָּא בְּגִין דְּאַשְׁכַּח חָכְמְתָא עַל מַה מִּתְקַיֵּים עָלְמָא וְיָדַע דְּעַל קָרְבָּנָא מִתְקַיֵּים. וְאִלְמָלֵא קָרְבָּנָא לָא הֲווּ קָיְימֵי עִלָּאֵי וְתַתָּאֵי.
58b.11 רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה אָזִיל בְּאָרְחָא וְהֲווּ עִמֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ וְרַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי חִיָּיא. עַד דְּהֲווּ אָזְלֵי, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לְאֲבוּהִי אָרְחָא מְתַקְנָא קַמָּן בָּעִינָן לְמִשְׁמַע מִלֵּי דְאוֹרַיְיתָא.
58b.12 פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר (קהלת י׳:ג׳) גַּם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁהַסָּכָל הוֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר וְגו'. כַּד בַּר נָשׁ בָּעֵי לְאַתְקָנָא אָרְחֵיהּ קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. עַד לָא יִפּוּק לְאָרְחָא בָּעֵי לְאַמְלָכָא בֵּיהּ וּלְצַלֵּי קַמֵּיהּ עַל אָרְחֵיהּ. כְּמָה דְּתָנִינָן דִּכְתִיב, (תהילים פ״ה:י״ד) צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. דְּהָא שְׁכִינְתָּא לָא אִתְפָּרְשָׁא מִנֵּיהּ.
58b.13 וּמָאן דְּאִיהוּ לָא מְהֵימְנָא בְּמָרֵיהּ, מַה כְּתִיב בֵּיהּ וְגַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁהַסָּכָל הוֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר. מַאן לִבּוֹ. דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּלָא יְהַךְ עִמֵּיהּ בְּאָרְחָא וְגָרַע מִן סִיַּיעְתֵּיהּ בְּאָרְחֵיהּ. בְּגִין דְּהַהוּא בַּר נָשׁ דְּלָא מְהֵימָן בֵּיהּ בְּמָארֵיהּ עַד לָא יִפּוּק בְּאָרְחָא לָא בָּעֵי סִיַּעְתָּא דְמָארֵיהּ.